:מבוא בנושא השפעות התקשורת על בני נוער

הנושא שבחרתי הוא התקשורת והשפעותיו על בני נוער. הסיבה שבחרתי בנושא זה הוא מכיוון שנתקלתי במקרים רבים של אלימות באינטרנט הנגרמת מהחינוך המוחדש שהתקשורת עושה לאנשים וגורמת לראות את העולם בצורה שונה ממה שחינכו אותם בבית ובצורה לא נכונה. בנוסף גם מכיוון שלפי דעתי תדמית עצמית יכולה להיות ההבדל של הציפיות של אנשים לעצמם אני חושבת שאם אנשים יעלו את המודעות של נושא זה הדבר ישפר את הציפיות של אנשים לעצמם ובכך יוכל לשפר את אורח החיים של אנשים רבים

בשונה מרוב הדיבורים על נושא זה אשמח גם לגעת בנושא התדמית הגברית ולא רק הנשית כי לדעתי מדברים המון על תדמית נשית שנפגעת אך גם בנים מושפעים מגחמות האינטרנט והאידיאל של התקשורת

במהלך מחקרי התייעצתי עם אנשים רבים וראיתי סרטי תיעוד של אנשים שחוו על בשרם אלימות באנטרנט עקב החינוך המחודש של התקשורת. בנוסף גם שאלתי בני נוער מה היו עושים במצבים מסויימים ומה הדמית העצמית שלהם

השאלה בה העסוק: באילו דרכים התדמית התקשורתית משפיעה על בני נוער בפרט ועל אנשים בכלל והאם אפשר לשנות או לשפר את השפעותיה?ה

 

תת נושא ראשון –  האבולוציה של הגדרת היופי

כולנו רוצים להיראות טוב יותר, להיות יפים יותר. יופי נחשב למעלה המקנה יתרונות ניכרים. ממחקרים עולה שאימהות מבלות עם ילדיהן היפים זמן רב יותר, מורים נוטים לתת ציונים טובים יותר לילדים יפים ומצפים מהם להיות בעלי תכונות חיוביות יותר. אם אתם יפים יש לכם סיכוי טוב יותר לשכנע את השוטר לוותר על הדו״ח ויש להניח שתזכו ליחס טוב יותר מנותני שירות, להזדמנויות רבות יותר, למשרות טובות יותר וגם למשכורות גבוהות יותר. בקיצור – היופי פותח דלתות ומשמן את מסלולי החיים של מי שניחנו בו. אך מהו למעשה יופי? וכיצד מגדירים אותו

 

יש הטוענים כי מושגי היופי הינם תוצרי התרבות, ובתור שכאלה הם משתנים מתרבות לתרבות ומחברה לחברה, ואף באותה חברה בנקודות זמן שונות. אם אכן מושגי היופי הינם תרבותיים היינו מצפים כי אנשים מתרבויות שונות ידרגו באופן שונה את יופיין של דמויות מצולמות. כמו כן , היינו מצפים שאנשים יעריכו דמות מסוימת כיפה ואחרת כלא יפה רק לאחר שעברו את תהליך הסוציאליזציה והפנימו את הקודים והסמלים הקשורים לאידיאל היופי בתרבותם. אולם, ממצאי המחקרים החברתיים בתחום הערכת היופי מורים כי לא כך הוא: במחקרים בין תרבותיים רבים נמצא דמיון רב בדירוגי היופי של אנשים מתרבויות שונות את הדמויות המצולמות שהוצגו בפניהם

אולם, כאשר נשים אסייתיות, אירופאיות ולטיניות מ־ 13 מדינות שונות התבקשו לדרג תמונות של גברים שונים ובני גזעים שונים לפי מידת המשיכה של כל גבר – הן נתנו תשובות זהות. הדירוג כלל לא הושפע ממוצאם האתני של המצולמים או של הנבדקות

 

מחקר נוסף אשר נערך על תינוקות הביאו לפסילתו של ההסבר התרבותי: התינוקות אשר נבדקו בגיל שלושה חודשים, גיל בו עדיין אין השפעה תרבותית על שיפוטי יופי, הביטו משכי זמן ארוכים יותר על הדמויות הנחשבות יפות יותר בהשוואה לדמויות הנחשבות פחות יפות שהוצגו בפניהם. הנחת החוקרים היתה שדמויות יפות מושכות את תשומת לב המתבונן וגורמות לו להביט בהן משך זמן ארוך יותר

לטענת הסוציולוגים אידאל היופי בכל תקופה משתנה בהשפעתן של תמורות פוליטיות, תברתיות או כלכליות באותה עת. לעומת זאת, הגישה הביולוגית גורסת שמי שמקרין איכויות גנטיות טובות נתפס בעינינו כ״יפה״ או כמושך, שכן המשיכה המינית מונעת על ידי אינסטינקטים ביולוגיים - אבולוציוניים. קיומה של גרסה אוניברסלית ליופי, היא אחת הטענות שמביאים הטוענים לתפיסת יופי שמכתיבה האבולוציה ולא החברה

חוקרים טוענים כי מושגי היופי שלנו מונחים על ידי עקרונות הברירה הטבעית ולכן אישה נחשבת כיפה או כמושכת אם מראה העיד על פוריות, בריאות טובה ויכולת הולדה. לכן עור חלק ובהיר, שיער שופע, חזה מפותה ואגן מעוגל נחשבים ליפים בעינינו

התכונות המעידות על גיל צעיר, בריאות ופוריות הפכו במהלך הדורות למועדפות וקבלו את המשמעות של 'יפה' . ניתן לסכם זאת במשוואה הבאה : יופי = מידע על בריאות, פוריות ונעורים. כל אחד מתווי הפנים ואיברי הגוף הנחשבים ליפים נושא עימו מידע אודות גיל צעיר, ו/או בריאות תקינה ו/או פוריות

:היופי הנשי במהלך השנים והתרבויות

מצרים העתיקה: (1292 – 1069) לפנה"ס

יצירות אמנות מעידן זה מבהירות לנו ששיער ארוך, שזור לצמות, היה סממן יופי נשי חשוב. הצמות מסגרו את הפנים בצורה סימטרית והנשים נהגו לעטר את עיניהן באיפור שחור, בעזרת פחם. גופן של הנשים היה רזה, עם מותן גבוהה וכתפיים צרות

יוון העתיקה: (500 – 300) לפניה"ס

אריסטו כינה את הגוף הנשי "גבר מעוות" ואכן, יוון העתיקה הייתה תרבות מאוד גברית. היוונים העתיקים התמקדו יותר בגוף הגברי האידיאלי מאשר בזה הנשי, וזה אומר שהגברים ולא הנשים באותה תקופה היו מחויבים לעמוד בסטנדרטים פיזיים גבוהים. זה נשמע טוב, אלא שגם לנשים בתרבות הזאת הייתה סיבה להתבייש בגופן: הן לא נראו כמו הגברים
(במהלך התקופה הזו נשים היו בעלות גוף מלא ושופע. (לא רזות

הרנסנס האיטלקי: (1400 – 1700) לספירה

איטליה בתקופת הרנסנס הייתה חברה מאוד קתולית ופטריארכלית. נשים היו אמורות להיות כליל המוסריות ולעיתים קרובות הופרדו מהגברים בציבור ובבית. ערכה של אישה נמדד על פי יחסיה עם גברים, בין אם היה זה אלוהים, אביה או בעלה, כאשר התנהגותה ומראה החיצוני של האישה שיקפו את מעמדו של בעלה
מה שנחשב ליפה באיטליה של תקופת הרנסנס היה גוף עגול, ירכיים מלאות וחזה שופע. עור חיוור, שיער בלונדיני ומצח גבוה נחשבו גם הם לשיא היופי

אנגליה הוויקטוריאנית: (1837 – 1901) לספירה

העידן הוויקטוריאני באנגליה נמשך בכל תקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה. היא הייתה הדמות בעלת ההשפעה הרבה ביותר באותה תקופה, מלכה צעירה שהפכה לאישה ולאם צעירה. ביתיות, משפחה ואמהות היו ערכים גבוהים בחברה הוויקטוריאנית, כי המלכה ויקטוריה עצמה הייתה התגלמות האימהיות והמשפחתיות
הסגנון של התקופה שיקף את מעמדן האימהי של הנשים בחברה. נשים לבשו מחוכים כדי להצר את המותניים שלהן עד כמה שאפשר וליצור גוף בצורת אגס, מותניים צרים וירכיים מלאות. המחוכים הגבילו את טווח התנועה של הנשים ולא אפשרו להן לעבוד בעבודה פיזית. נשים גם נהגו להאריך את שיערן כסמל לנשיות

שנות ה-20 הסוערות: (1920 – 1930) לספירה

בארצות הברית, קיבלו הנשים את זכות ההצבעה בשנות ה-20 ומהלך מהפכני זה קבע את הטון של כל העשור. חופש! נשים שעבדו בזמן מלחמת העולם הראשונה רצו להמשיך לעבוד. חוק היובש הוליד אינספור פאבים מחתרתיים ויחד עם הסרטים המדברים וריקוד הצ'רלסטון, נוצרה תרבות ה-flapper – נשים משוחררות וחופשיות שלא נעתרו למוסכמות חברתיות מגבילות. נשים העדיפו מראה אנדרוגני, הצניעו את קו המותן ולבשו חזיות שהשטיחו את החזה שלהן. היופי בשנות ה-20 היה מראה נערי ושטוח

עידן הזהב בהוליווד: (1930 – 1950) לספריה

עידן הזהב בהוליווד נפרש על פני 20 שנים. במשך אותה תקופה, הצנזורה החלה לבסס פרמטרים מוסריים שקבעו מה מותר ומה אסור לומר בסרטים. הקוד המוסרי הגביל את סוג התפקידים שהיו זמינים לנשים ויצר גרסה אידיאליסטית של נשים שלראשונה, התפשטה גם ברחבי העולם. כוכבות הקולנוע של אותם ימים, כמו מרילין מונרו, התהדרו בגוף מעוגל יותר ובמותניים צרות

שנות ה-60 הבועטות: (1960 – 1970) לספירה

נשים בשנות ה-60 נהנו מהתנועה לשחרור האישה, שבזכותה נשים רבות יותר יצאו לעבוד, קיבלו גישה לגלולות למניעת היריון והחלו את הפמיניזם. לונדון השפיעה עמוקות על העולם המערבי במשך שנות ה-60, וזה עזר לחצאיות המיני ולגזרות האיי-ליין להיכנס לאופנה. אופנות אלה מיוצגות היטב על ידי טוויגי, דוגמנית שגזרתה הרזה שינתה את אידיאל הגוף הנשי מעגלגל לגבוה ורזה

(עידן דוגמניות העל: (שנות ה-80 לספירה

ההתעמלות האירובית בשנות ה-80, גרמה לנשים לרצות להיות בכושר גופני. דוגמניות כמו סינדי קרופורד היו האידיאל הנשי של אותה תקופה: רזות, גבוהות, אתלטיות, אבל עדיין בעלות חזה שופע. בעידן זה גם החלה האנורקסיה להתפשט, וישנם מומחים הטוענים שזה נגרם בעקבות הדגש הפתאומי על פעילות גופנית

(הרואין שיק: (שנות ה-90 לספירה

אחרי החומרנות המופרזת וההפרזה בכלל של שנות ה-80, עברה האופנה לצד השני והפיצה מראה רזה, שטוח וחולני משהו: הרואין שיק. קייט מוס הרזה, המסוגרת והחיוורת הייתה האידיאל של ההרואין שיק. השימוש בסם ההרואין גבר באותן שנים עד כדי כך, שב-1997 הנשיא קלינטון התייחס לנושא ואמר, "אין צורך להפוך את ההתמכרות לזוהרת רק כדי למכור בגדים"

יופי פוסט מודרני: (שנות ה-2000) עד היום

נשים בשנות ה-2000 נאלצות לכאורה להתמודד עם רשימת דרישות ארוכה כדי שייחשבו למושכות. הן צריכות להיות רזות אבל בריאות, בעלות חזה שופע וישבן גדול, אבל בטן שטוחה, חסרות פגם אבל טבעיות. עם זאת, זהו גם עידן של פלורליזם, גם בכל הנוגע למראה החיצוני, וזה אומר שישנה הכרה בכך שכול אחת ואחד מאיתנו הוא שונה וייחודי. אחת הדוגמאות האחרונות לכך היא נטע ברזילי, שגורפת מחמאות לא רק על הכישרון המוזיקלי האדיר שלה, אלא גם על המראה הייחודי שלה שסוחף אינספור תגובות חיוביות. זוהי דוגמה מצוינת לכך שהיום, נשים רבות אינן נשמעות עוד לאותן הגדרות ברורות שקובעות מהו יופי ובמקום זה, בולטות ביופיין גם בזכות ביטחונן האישי והרגשתן הטובה לגבי עצמן

המסקנה המתבקשת היא כי היופי ברובו אינו תלוי תרבות ולשיפוטי היופי יש בסיס ביולוגי אבולוציוני המשותף לכל עמי העולם. תחושת היופי חוצת תרבויות ותקופות, בהיותה מנגנון בו עושה הפרט שימוש למטרת הערכת ערכם של בני זוג פוטנציאליים. הקריטריונים ליופי הינם מולדים בעיקרם, גם אם קיימות וריאציות תרבותיות

 

(תת נושא שני - השפעות התקשורת על המצב הרגשי והבריאותי (הפרעות אכילה, חוסר בטחון במראה וכו

התקשורת מילאה אותנו באידיאלים שאין להם שום תפיסות עם המציאות והם נמצאים בכל מקום סביבנו. בנוסף לעובדה שאין שום קשר למה שנתפס יפה ומה נתפס יפה כיום המרחק בין שתי המציאויות ארוך מאוד ולכן המון אנשים מושפעים לרעה מכל הדברים שהתקשורת מעבירה לנו

למרות העובדה שהטענה שהשמנה של ילדים היא בעיית בריאות רצינית הרי שסוגיה זו בעצם הינה שנויה במחלוקת. המחקרים מראים שהתייחסויות שליליות להשמנה על ידי אמצעי התקשורת וגורמים שונים במערכת החינוך והבריאות מביאים לנזקים גופניים ונפשיים לילדים שמנים. חרף זאת גורמים ממסדיים ממשיכים בקמפיינים ציבוריים שמתמקדים בילדים שמנים. סופם של קמפיינים אלה הוא במרבית הפעמים העצמת הפגיעה בילד בעודף המשקל, בידודו ובידולו והנצחת בעיית ההשמנה שלו

בעשור האחרון פורסמו מחקרים רבים התומכים בסברה, שלמדיה על צורותיה השונות -טלוויזיה, אינטרנט, קולנוע, מוסיקה, מגזינים של נוער ואופנה, פרסומים מעולם הדוגמנות - קיימת השפעה מזיקה על תדמית הגוף של המתבגרים. חשיפה רבה למדיה נקשרה לעיסוק מוגבר בדאגות לגבי המשקל וניסיונות להפחתתו, גם אם בצורות בלתי בריאות

היום, יותר מבעבר, בני נוער מודאגים ממראה גופם וממשקלם ולכן ניסיונות להפחתה במשקל, אם על ידי צמצום אכילה ואם על ידי פעילות גופנית נמרצת, נפוצים מאוד. סקר שנערך לא מכבר בקרב מתבגרים ישראלים הדגים, שמעל שליש מהנערות ומעל רבע מהבנים בגיל ההתבגרות עסקו בשנה האחרונה בדיאטה, רובם ללא הדרכה וקרוב לחצי מהם תוך שימוש בשיטות בלתי בריאות ( תפריט בלתי מאוזן, צום, הקאות יזומות וכדומה). תדמית גוף שלילית ועיסוק יתר בשמירה על משקל הינם חלק מגורמי הסיכון לפיתוח הפרעות אכילה

בנוסף, בנות הקוראות לעיתים קרובות מגזיני אופנה, עסוקות בדיאטות להפחתת משקל פי שניים מבנות באותו משקל, שאינן קוראות מגזינים מסוג זה. מכאן, שחשיפה ממושכת לצורות גוף רזה וחטוב כפי שמופיעות בעיתונים עלולה לגרור אי שביעות רצון מוגברת ממראה הגוף וממשקלו, ולהוביל לעיסוק מוגזם בשמירה על המשקל, כלומר להוות גורם תורם להתפתחות הפרעת אכילה

הפרעות אכילה יכולות להיות מסוכנות והן משפיעות לרעה על הגוף והנפש כאחד. הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית עם תסמינים הסובבים סביב התנהגויות של אכילה ופיצוי, דימוי גוף ותפיסה עצמית. פעמים רבות הם מלווים גם בדיכאון ובחרדה

בתקופת ההתבגרות הגוף זקוק לכמויות גדולות של אנרגיה, וכשאלה אינן מסופקות לו, תתחיל פגיעה הדרגתית ומתמשכת בכל אחת ממערכות הגוף, פגיעה העלולה להוביל למוות. המוות עלול להיגרם כתוצאה מסיבוכים במערכת הלב ( בעיקר במצבי צמצום קלורי קיצוני) או מהפרה של מאזן המלחים ( כתוצאה מהקאות חוזרות). הפרעות אכילה גורמות גם לפגיעה בתחום הקוגניטיבי והרגשי ולפגיעה בתפקודים משפחתיים וחברתיים. מכאן, שקיימת חשיבות עליונה לנסות ולצמצם השפעתם של גורמים מאיצים להתפתחות הפרעות אכילה

לאור ההבנה כי הפרעת אכילה מופיעה פעמים רבות יחד עם בעיות נפשיות נוספות (למשל: דיכאון, חרדה, אובססיביות), ובשל מאפיינים ביולוגיים של הפרעת האכילה עצמה, יש חשיבות מרובה לבירור, מעקב וטיפול פסיכיאטרי במקביל לטיפול הרגשי והמעקב התזונתי, אך המון נערים ונערות שהאידיאל התקשורתי גרם להם לדיכאון והפרעות אכילה לא הולכים לטפל במצבם ולכן זה מתדרדר לרוב עד כדי אנורקסיה (או לעיתים גם עליה חדה במשקל, דבר הנובע מצום כפוי בימים מסוימים ואף גם פגיעה בבריאות הגוף)

מחקרים מצאו שאמצעי התקשורת מקדמים מוצרי מזון והרגלי אכילה שאינם בריאים ובמקביל מקדמים את אידיאל הרזון, כלומר, את קישורו של מבנה גוף רזה במיוחד עם היבטים חיוביים כגון הצלחה, פופולריות ומשיכה. חשיפה לתוכן המציג את אידיאל הרזון נמצאה קשורה לדימוי גוף נמוך ודימוי עצמי שלילי יותר. מסרים סותרים שכיחים בעיקר בפרסומות המזון אשר מציגות זה לצד זה מוצרי מזון משמינים ודמויות רזות במיוחד. מסרים מורכבים אלה עלולים לאתגר במיוחד את בני הנוער אשר חווים שינויים התפתחותיים בתחומים הרגשיים, חברתיים, קוגניטיביים ופיזיים ואשר מוטרדים  מאוד מדימוי הגוף

התקשורת בפרסומות רבות מבלבלת את הצופים (במיוחד את בני הנוער) בכך ששמה שני דברים הסוטרים זה את זה כמו אישה רזה עם ממתק שוקולד או איש ששותה קולה והוא מאושר. הפרסומות לבירה הן הדוגמה הטובה ביותר למקרה זה. הן מציגות את הגבר המגניב, שיש לו חברים רבים. הפרסומות מכוונות אל הרגש, והדבר מקל על מכירת המוצרים, אבל הבעיה היא שדימויים אלה הם שקריים, ומיוצרים באולפן וחלק מהאנשים חושבים שדי לקנות את המוצר כדי להידמות לדמות המוצגת בפרסומת. אולם, יש הטוענים כי הפרסומות אינן מזיקות, ושאנשים מבינים שהן אינן מציאותיות, ממש כמו סרטי האימה. אחרים טוענים שהפרסומות חוצות את הקווים, והן מסוכנות

רוב האנשים, ובעיקר רוב הנשים, אינם מרוצים מהופעתם החיצונית. נשים בעיקר מבלות זמן לא מועט בניסיון לשפר או לשנות את נתוניהן הפיסיים תוך שהן שופטות את עצמן באכזריות ואפילו נכנסות לדיכאון בגין חזה קטן מדי או גדול מדי, רגליים שמנות מדי, רזות מדי, מותניים רחבים מדי ושאר מיני ״פגמים". נשים רבות מרגישות כמי שעומדות לבחינה מתמדת - ולא בכדי. נעמי וולף, פמיניסטית ידועה ושנויה במחלוקת בארה״ב תוקפת, בין השאר, את חברות הקוסמטיקה בטענה שהן אחראיות לתחושת הנחיתות של הנשים הנובעת מן ההשוואה הבלתי אפשרית שנאלצות הנשים לעשות עם המודלים הנשיים שחברות הקוסמטיקה העמידו לפניהן

חשיפה למוצר מזון דיאטטי בפרסומות הובילה להפחתה בדאגה בנוגע לגוף ולתפיסת מסוגלות עצמית גבוהה יותר בנוגע לגוף לעומת חשיפה לפרסומת עם מוצר משמין. מעניין כי הימצאותו של מוצר מזון דיאטטי (לעומת משמין) בפרסומת די בה להשפיע על רגשותיהם של הצעירים

אופן הצגתה של האישה והשימוש נעשה בה ובגופה, בעיקר בפרסום, יוצר תהליך של דה – הומניזציה של האישה - האישה אינה אדם, אלא משהו אחר - סמל, אובייקט, מוצג, אידאל וכיוצא באלה

​

 

תת נושא שלישי – האידיאל הגברי

בתפיסה החברתית שלנו היום יש מעין "אישור" לכך שמותר לבנות להרגיש רע עם הגוף שלהן. התקשורת אשמה כמובן, יחד עם הפוטושופ וחברות האופנה שדוחפות לנו שוב ושוב כיצד אישה "צריכה" להיראות. המודעות הזאת מבורכת וניצני שיעורים לחינוך למיניות בריאה בגיל ההתבגרות מתחילים לעשות תיקון תודעתי בעניין הזה. לתסביכי היופי הנשי יש מקום וכתובת. אך לא כך אצל גברים, כי גבר לעולם לא יוכל להודות בכך שיש לו דימוי גוף נמוך. עצם העניין הרי הופך אותו ל"לא גבר". הגבריות שלהם נמדדת בכך שאין להם זכות להרגיש בסדר או לא בסדר עם עצמם, אם יתעסקו בכך בקול, הרי שזאת תכונה "נשית" מדי שמערערת על גבריותם. והתרבות המערבית ממשיכה להציק, ותכתיבי הפורנוגרפיה פשוט לא משחררים

נתבונן בייצוגי הגבריות בפרסומות. הגברים מוצגים כשריריים, שזופים ורציניים. הם נמצאים בשליטה, ותמיד הם בן-הזוג הדומיננטי במערכת היחסים. בפרסומות תמיד הגבר הוא תמיד השולט בעוד האישה היא הנשלטת, והגבר תמיד שומר על קור רוח. לא רק שהדבר מחזק את הרעיון שגברים צריכים להיות רגועים תחת לחץ, אלא גם יוצר את הרושם שכשגבר נוהג בצורה זו, הוא מושך אישה יפה
"הבעיות הנובעות מההתמכרות לאלימות נטועות בתהליך החיברות של 'מודל הגבריות', והפתרון הטוב ביותר הוא להגדיר מחדש את האידיאל הגברי"
בעיקרון, הדימויים הגבריים שיוצרות הפרסומות מגדירים מה עלינו להיות, בכל הגילאים. הפרסומות מעוותות את דימוי הגוף של הגבר והופכות אותו למשהו אחר, ובנוסף הן גם מראות לגבר מה מקובל ומה איננו מקובל בתרבות שלנו. כך גם בנוגע ליחסים עם נשים. יש פרסומות המציגות יחסים עדינים, למשל כאשר גבר שם לאישה טבעת על האצבע או אוחז בידה, אבל יש גם פרסומות שבהן יש עיוות של היחסים, עד כדי אלימות

 

תת נושא רביעי - השפעות המראה על התנהגות החברה

אפליה על רקע משקל הינה אפליה, המופנית כנגד אנשים בעלי עודף משקל ,על־פי רוב בעקבות תפיסה סטריאוטיפית של אנשים אלו, כאנשים בעלי תכונות נלוות שליליות כמו עצלנות ,היעדר משמעת עצמית,וכוח רצון ואופי חלש. האפליה מתבטאת בהתייחסות מילולית מעליבה,כמו קינטור, שימוש בשמות פוגעניים ,פגיעה פיזית או מניעת יחס שוויוני בקבלה לעבודה ,בקידום בעבודה ,במתן שירות ,וכדומה. אפליה על רקע משקל באה לידי ביטוי בכמעט כל הסקטורים: משפחתיים, חברתיים, אקדמיים בריאותיים ותעסוקתיים. לפי הערכות עדכניות , שיעור האפליה על רקע משקל עלה ב 66% במהלך העשור האחרון וכיום ניתן להשוות אותו לשיעורי אפליה על רקע גזע בארצות הברית

 

:אפליה על רקע משקל נובעת ומתחזקת בשל הסטיגמות והדעות הקדומות הקיימות והנוגעות לעודף משקל,האומרות ש

• האדם אשם ואחראי על משקלו - השמנה היא תולדה של היעדר כוח רצון ונחישות

• אשם ,בושה והפחד היגרמו לשינוי שיוביל לירידת משקל

• השמנה היא עדות לכישלון

 

סיבה נוספת להתעצמותה של האפליה על רקע משקל נעוצה במדיניות החברתית והרפואית היא-

המציגה את האדם בעודף משקל באופן שלילי משפיל ופוגע בכל אמצעי התקשורת המגדירה ומודדת את האדם, זהותו וערכו, בעיני עצמו ובעיני החברה באמצעות משקל והנלחמת בהשמנה באופן שהפך למלחמה בשמנים הגורמת לאדם בעודף משקל להיות משוכנע שהוא ראוי ליחס הזה ההופך כל עגלגל – שמן וחולה,כאשר ידוע היום שמשקל אינו מדד לבריאות ואריכות ימים המסרבת להודות שאין כרגע פתרון אמיתי לבעיית ההשמנה –59% מאלו המורידים משקל מעלים אותו תוך 5 שנים

 

בחברה המערבית על אדם בעודף משקל להתמודד עם דעות קדומות ואפליה אותם הוא פוגש בשלל צורות ודרגות אך ורק בשל משקלו .סטיגמות ,דעות קדומות ואפליה אינם פוסחים כמעט על איש בלא הקשר

דת,גזע,מין וגיל. גם אם הדברים אינם תמיד נאמרים במפורש ,הרי שחוסר ההתייחסות ,אי הצעת פתרונות ועזרה ,אי הכרה בצרכים השונים מבחינת מכשור ואבזור מתאים במרפאות ,ניכור, זלזול, ניכרים אם בגלוי ואם בסמוי. כל אלה מובילים להבנה כי אדם בעודף משקל הפך בחברה שלנו לסוג של נטל. האדם נפגש עם יחס זה במקומות העבודה, בבית, בבית הספר מצד המחנכים ומצד התלמידים ואפילו בכל הממסד הבריאותי, אצל רופאים ,מתמחים ,סטודנטים לרפואה ,אחיות ,דיאטניות ,פסיכולוגיים ועוד

​

 

 

 

:מקורות

​

 

 

 

https://isf.org.il/layperson-reports/%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%9C-%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%99-20181211114042.html

 

https://www.ve-ahavtem.com/post/2017/05/14/%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%91%D7%93 

 

https://m.tau.ac.il/institutes/herzog/igarta7.pdf

 

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2197

 

http://kaveret.colman.ac.il/files/02_2017/06_09.pdf

 

http://www.amalnet.k12.il/Commun/Mivnit/RightMenu/%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D/%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%92%D7%99+%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA/%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/?myId=1001-1003-19

 

http://www.b-zion.org.il/pages/1382.aspx

 

https://www.clalit.co.il/he/lifestyle/nutrition/Pages/eating_disorder_1.aspx

 

http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/yeled2012-07-16.pdf

 

https://www.drvinkler.co.il/%D7%A2%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A3_%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99_%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A4%D7%99